יום שבת, 23 ביולי 2022

"אין אנו מספיקים להודות"

התובנות שבית הספר של החיים מספקות, מחווירות מול מסר חשוב ויסודי שחייבים להפנים ולשים נגד עינינו בכל עת ממש: החובה להכיר טובה ולהודות לבורא יתברך, על כל הטוב שגומל בכל שנייה ממש, מחדש, עם כל יצור נברא.

מול החוש והתחושה של הכרת הטוב, עומד היצר הרע ונלחם בכל כוחו וערמומיותו. זה מתחיל בכך, שאדם משוכנע שמגיע לו לקבל, אז אין סיבה לקלס ולשבח על שקיבלתי מה ש"מגיע לי". וזה ממשיך בכך, שהיצר שולח אלומה ומדגיש את החסר. אדם פתאום לא שם לב מה יש באמתחתו - הוא רואה ומרגיש את מה שאין ומה שעדיין חסר לו, אז מתעוררת תחושת המחסור; אם כן, על מה יכיר טובה ועל מה יגיד תודה, הרי חסר ואין את מה שהוא "כל כך רוצה"?

וכשהיצר מצליח ללכוד אדם במלכודת הזו - ההתדרדרות בלתי נמנעת ותעבור דרך תסכול, חוסר שביעות רצון, מירוץ אחר סיפוק ייצרי אינסופי, כפיות טובה, טרוניות כלפי מעלה, חידלון כעס ועצבות.

והאמת? וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל עד כמה ניתן להודות על כל כך הרבה טוב שניתן לנו באהבה מהבורא יתברך. כל אבר וגיד, כל קרן אור וטיפת מים, כל גרם אוויר ומטר מעוקב של טבע. כמה חסד! כמה טוב! כמה שפע! איזו אהבת חינם, איזו עוצמה של חיבוק נתינה וחיבה המורעפת על כל יצור נברא בהשגחה פרטית אינדבידואלית, בהתאמה, בשימת לב, בלא תמורה ובלי גבול.

את שתי הקצוות האלו, אנו מבטאים - בין יתר התחושות העילאיות המקבלות שם ביטוי - בפיוט הנורא והמרטיט: "נִשְמַת כָּל חַי".

מצד אחד, אני מודים בחולשתנו המבישה - קשה לנו להכיר טובה ופשוט לומר תודה. כמה קשה? אוהו... זה מנוסח כך:
"אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם;
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו.
וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שְׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ
וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ.
וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם
וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת -
אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת
לְךָ ה' אֱלֹקינוּ
וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ"

כל כך מדויק, כל כך לא מחמיא. לאמור:
גם אם הסל שלנו מלא על גדותיו; גם כאשר בגשמיות אנו במצב "מלא" והתברכנו ויש באמתחתנו "המון" - זה לא מספיק ("אין אנו מספיקים"). היצר יצליח למקד אותנו במה שחסר, במה שאין.

כמה חשוב להתבונן בכך ולחנך את עצמנו לא להיות כפויי טובה. להיווכח בטוב, בשפע העצום שהבורא יתברך נתן ונותן לנו; בברכות, בכוחות, בהשפעות, בשמירה ובהצלה ובאהבה העוטפת והמגוננת שלו, על כל אחד ואחת מאיתנו באופן הפרטני והמרגש והמושלם והמופלא ביותר.

כי למען האמת? מכל אבר, וכל חוש וכוח בגוף, אפשר להתפעל! להתבונן ופשוט להתמלא ברגשי תודה ואהבה להקב"ה על הזכות לקבל את האבר והגיד והחוש והכישרון שנתן לנו.

וכפי שהיטיב לבטא הפיוט בהמשך:
"עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ,
וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ,
וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ,
הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ,
וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ
וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ,

כִּי כָּל פֶּה לְךָ יוֹדֶה,
וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִּשָׁבַע,
וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה,
וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִּכְרַע,
וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה,
וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ
וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ,
כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב
כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה
ה' מִי כָּמוֹךָ!

יום שישי, 15 ביולי 2022

מועדים לשמחה, שמחה למועדים

לילה חשוך, העולם שרוי בעלטה.
ולפתע מתפזרים העננים וקרני אור זך ונעים מאירים את האפילה מאור הלבנה.

בחיים ישנם זמנים של "לילה". אנו חשים כמי שמגששים באפילה, אין קרן אור.

ואז, מבליח אור הירח - המאור הקטן שנברא "לממשלת הלילה", לזמנים חשוכים.

וכוחה של הארה זו, שבוקעת מבעד לערפילים החשוכים, להפוך את שגרת החולין האפרורית ל"מועד". כי אין שמחה גדולה יותר ואין מועד נחשב יותר מאשר מציאת קרן אור המסלקת את החושך.

באמת, התיאור הנ"ל לא מדוייק. ולאמיתו של דבר - זו לא השמחה שמגיעה כתוצאה מכך שהחושך והעלטה נמוגו מפני קרן האור. אלא להיפך: השמחה היא הכוח שממוסס את החושך, שמסלק את העלטה ומאפשר לנו למצוא קרן אור.

השמחה היא המנוע שהופך את המצב משגרה חשוכה בה אנו מגששים באפילה, ל"מועד" מואר ושמח! וכשיהודי מתהלך כסומא בארובה, נבוך מול אתגרי החיים, מתקשה להבין מה הצעד הבא כי הכל "חשוך" ואין אור בקצה המנהרה - יש באמתחתו כוח אדיר שהקב"ה 'התקין' והנגיש לכל יהודי, באמצעותו ניתן לנפץ את המסך העבה, ולהפוך את החושך המציק למועד מואר.

הנה המקור המפורש לכך:

בפרק התהלים המופלא, פרק קד - "ברכי נפשי את השם", שאנו מוסיפים בתפילת ראשי חודשים, יש פסוק המתייחס אל הירח: "עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו".

הירח נעשה עבור מועדים (ואכן, כל החגים והמועדים בלוח השנה תלויים בקידוש החודש).

אבל שימו לב למה שמסתתר בפסוק ומלמד, שהדרך להפוך את 'זמן-הירח' (לילות חשוכים, ממשלת הלילה) מאפילה למועד - היא על ידי השמחה.

הביטו אל סופי התיבות של המילים "עשה ירח למועדים שמש". האותיות: ה' ח' מ' ש'. ובהיפוך?

נכון! אם רוצים להפוך את העלטה, את זמן הירח, למועד - הכוח שמאפשר (תמיד! לכל יהודי בכל מצב!) לבצע היפוך דרמטי שכזה, הוא על ידי ש'מ'ח'ה'.

עבדו את השם בשמחה!
וגדול כוחה של שמחה, להאיר את החשיכה, למצוא את "הירח" ולהפוך את עלטת החושך - למועדים.

אם כן, אל תאמרו רק "מועדים לשמחה". אימרו מעתה גם 'להיפך': "שמחה למועדים"...

מה עושים היום?

יש כלל ידוע שכאשר כתוב בפסוק "זה", הכוונה למשהו שנוכח וניצב מול עינינו. "מראה באצבעו ואומר זה" לדוגמא: ...