אנשים קרובים - הם תמיד אנשים טובים ואכפתיים, שאם לא כן, לא יהיו קרובים ולא יגלו אמפתיה או עניין במצבו של המתמודד. ומכאן ואילך, העניין מתחלק להמוני אפיקים שלא כולם זורמים באותו כיוון. הזרימה, תלויה כמובן בדרכו, באופיו, במידת האינטלגנציה ובמידת היכולת של הגורם האכפתי, שבוודאי הצד השווה לכולם היא הכוונה והשאיפה להיטיב ולסייע, להקל, לחזק ולהעצים.
ולא אחת, התוצאה הפוכה וקוטבית. אדם מנסה לעודד ולחזק אך לא שם לב עד כמה בדבריו הוא ייאש וריסק את שארית התקווה. אדם מנסה בכל כוחו להביע אמפתיה, מבלי משים שילח חץ מורעל שפילח לב וניפץ סיכוי. הוא בא, בכנות ובשאיפה מוצהרת להקל ולהוריד עומס ועול, ובסופו של דבר העמיס והכביד בלא כוונה.
ולא תמיד הוא יודע שזה מה שקרה לבסוף. אדרבה, מרבית המקרים יסתיימו בכך שהמעודד האכפתי יוצא בתחושה טובה: "הצלחתי כל כך לחזק, איזו סייעתא דשמיא היתה לי והצלחתי לבחור בדיוק את המילים הקולעות! ראיתי בעיניים שלו עד כמה הדברים שלי היו כמו תרופה למכה, כמו שיקוי מרפא לליבו השבור" -- כשאין לו גרם מושג עד כמה ההיפך הוא הנכון.
לעומת כל זאת...
המרפא האוליטמטיבי, העידוד האבסולוטי, הכח, החוזק והמגע הקסום המדוייק המביא מזור ומרפא לכל מצב וכל חולי - הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות - המלך הטוב והמטיב שהוא "מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהילות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית".
לכן, אני כל כך מתחבר לתפילת "עננו", הנאמרת בתעניות ציבור (על ידי כל מתפלל יחיד - ב'שמע קולנו', ועל ידי שליח הציבור בצמוד לברכת רפאנו).
אנו מתוודים בפתחה של תפילה זו על "כי בצרה גדולה אנחנו". אבל אנחנו מתחננים מאת השם יתברך, הטוב והמטיב, הכל יכול: אנא! אל תשליכנו לידיהם, לפיהם או אל 'כוונותיהם הטובות' של מנחמים, מסייעים ומעודדים למיניהם, שכולם בשר ודם, כולם מלאים רצון טוב אך בבואם לסייע ומתוך ניסיון לעזור, הם לפעמים, מבלי משים ומבלי שהתכוונו חלילה, מזיקים, מחריבים, מרסקים תקווה ומדכאים את המפש.
אנא, השם הטוב, "יהי נא חסדך לנחמנו!"
ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך עד כמה אנו זקוקים לגילוי אלוקי, לכוחות מהשם יתברך, לחסדי שמים. אנא, זכיני ויהיו נא חסדיך - לנחמני ולעודדני ולחזקני, נוכח אתגרי החיים. אלוקיי, רק עליך אנו נשענים! רק בך אנו בטוחים! רק אתה יודע למה באמת אנו זקוקים; יהי נא חסדך - לנחמנו. לא זרים ינחמונו, לא קרובים וידידים יעודדונו; והלוואי שאלו לא ישברו וירסקו אותנו;
רק חסדך ורוב טובך, העונה לתפילותינו, רק חסדיך ינחמונו. רק בחסדך ורוב טובך נמצא את הנחמה האמתית.
"כי אתה השם, העונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה".
