הם קובצו נדחסו באכזריות כוחנית
ואז סלקציה ברוטאלית באצבע זדונית
תאי גזים וכבשני אש השמידו המונית
נותר קומץ ממוספר בתעשייה רצחנית
אין תוחלת או תקווה מוחשית
סדר יום שמוחק כל צלם אנושית
דיכוי, רמיסה, עינוי כל יום מבראשית
ללא קרן אור ובלי זכות אף לדמוע חרישית
אז איך בעפר ואפר, נותר ערך עצמי?
בתוך גופרית ולבה רותחת, לא אבד עמי
מי שמר על צלם א-ל שאז הסתיר פנים
איך שרדה יחידה שבנפש בחוסר האונים?
קינאו הערלים, ביעקב שלא נמחק
עמלו להשמיד דיוקן שהתעקש להיות חזק
טבחו, דקרו, השפילו ושחקו עד דק
אך מולם ניצב נצח שמאום בו לא דבק
וברגע בו תמה השואה האיומה
נכנס קלגס גס אל הביתן עם הדממה
מדיו מגוהצים אך עיניו מזרות האימה
פתאום היו כבויות ובקצותן היתה דמעה
"לכם עתיד מובטח" נבח לשלדים שמולו
"ואנו, כשלנו ונמחקנו מהיקום כולו"
חשף הצורר את שהציק להם, בקולו:
מהות ו"ערך עצמי" - אין כוח שיכול לו!
כי גוף הוא רק גוף, גידים בשר ועצמות
אולם ה"חלק אלוקה" הוא מהות ועצמות
אדם שצלם כזה חקוק בו, גם בגיא צלמות
הוא נצחי ובלתי מנוצח, נושא את הדמות
הגוף יכול לסבול. אבל הנשמה בוערת
הגוף עולה בלהבות, והנפש נשארת!
מדהים איך הניסוי על האומה המפוארת
הוכיח אפילו לזו הכי רעה ומכוערת
שישראל חי וקיים, מהות לא משקרת
"יודן ריין" רק את החיצוניות עוקרת
וערך עצמי, מהות גם בשלד כבוי מוארת!
אז בואו, אהוביי, בניי, יקיריי
בל נבכה על גוף שסבל או דוויי
נזכור ונתמקד רק במהות של חיי
וחייכם וחיי בני עמי, חיי כל אחיי
ראו, איך סבתא פרומעט ואחותה
נותרו שרידים יחידים מכל משפחתה
י"ג נפשות, הורים בנים ובנות היתה
ורק שתיים שהאש הנאצית לא כילתה
אבל איפה הם, הקלגסים הרוצחים
מה נותר מה"יופי" והמדים המגוהצים
ומולם? חי עם, וקיים, מצמיח חלוצים
שבכל קצווי תבל אור וטוב מחזק ומעצים
זה המסר, החשוב יותר מכל דבר
אנחנו לא גוף, לא גידים ולא בשר
אנחנו נשמה עם ערך עצמי חלק אלוקה מאושר
ומה שפעלנו ויצרנו וזכינו - לנצח נשאר!
