כל כך הרבה חפים מפשע סובלים בגין הטיעון המנצח הנ"ל. משפחות כה רבות התמוטטו ונחרבו רק בגלל שהוכחות ענייניות להפרכת האישומים והשמועות - נהדפו ("נו, די כבר עם הטרחנות הזו ואני גם לא רוצה להיכנס בכלל לפרטים") - והאשמה נחרצה בחותם ברזל כי הרי אין עשן בלי אש...
ומה אומרת התורה הקדושה? מה צריכה להיות דרכו החד משמעית של כל יהודי שבדל אמונה באמתחתו?
פרשה אחרי פרשה, בספר דברים, מאריכה התורה במילים מפורשות לחנך אותנו מהי הדרך וההתייחסות האמונית האלוקית - מול חולשה אנושית רעה זו.
א. פרשת ראה, פרק יג פסוק יג ואילך: "כי תשמע ... לאמור: יצאו אנשים בני בליעל ..."
ובכן, הגיעה אליך שמועה על אנשים ש"יצאו" מדרך הישר והפכו להיות בני בליעל - ועל מעשיהם הנוראיים. מה עושים עם העשן המצחין והסמיך הזה?
"ודרשת, וחקרת, ושאלת, היטב, והנה אמת, נכון הדבר, נעשתה התועבה הזאת בקרבך" - רק אז, ורק לאחר מכן, "הכה תכה".
ורש"י מנתח את התיאור ואומר: מכאן למדו שבע חקירות". לפני שתאמין לשמועה, ובטח לפני שתתרגם זאת למעשה אקטיבי נגד הנאשם בשמועה, תבצע לפחות שבע חקירות עומק!!
ב. פרשת שופטים, פרק יז פסוק ב ואילך: "כי ימצא בקרבך, באחד שעריך... איש או אשה אשר יעשה את הרע ... והוגד לך, ושמעת" - כן, יש עשן, השמועה רצה, כולם "יודעים" כי כולם שמעו שמועה עם פרטים, אין עשן בלי אש!
כמה לא מפתיעה הוראת התורה: "ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל - והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה"
כמה צריך להיזהר. כמה צריך להרחיק ולהבדיל בין שמועות לבין חריצת דין. כמה דרישות, חקירות, בדיקות ומשנה זהירות "היטב, היטב, היטב" דורשת תורתנו, תורת חיים, לפני שנעז להוקיע להכות לחרוץ דין ולקבל שמועה רעה על זולתנו.
אנא זכרו תמיד: נכון, אין עשן בלי אש. אבל כל כך הרבה אש הוצת בזדון ומתוך רוע לב אינטרסנטי. ואם לא דרשת היטב, חקרת היטב, בדקת היטב ווידאת באופן הכי מוסמך בעדות כשרה (רש"י יז,ד) שעל פי תורה "נעשתה התועבה הזאת" (לא עניינים דומים/אחרים), והאנשים האלו עשו את "הדבר הרע הזה" - רק אז מותרת עשייה אקטיבית כנגדם.
כמה טוב השם, כמה טובה התורה וכמה צדק רבינו החפץ חיים שהתחנן לשים בראש סדר העדיפויות של חברה מתוקנת מאבק מתמיד ועיקש נגד לשון הרע.
