יש כלל ידוע שכאשר כתוב בפסוק "זה", הכוונה למשהו שנוכח וניצב מול עינינו. "מראה באצבעו ואומר זה"
לדוגמא:
"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב)
הקב"ה "הצביע" למשה על הירח במצב של קידוש לבנה. (ובלשון רש"י: "הזה" - נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש).
"זה א-לי ואנווהו" (שמות טו)
שמות רבה כג טו: – "אמר ר' ברכיה: בוא וראה, כמה גדולים יורדי הים! משה כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום, עד שראה את הדמות, שנאמר: "הראני נא את כבודך". אמר לו הקב"ה: "לא תוכל לראות את פני" ... החיות הנושאות את הכסא אינן מכירות את הדמות, ובשעה שמגיע זמנן לומר שירה הן אומרות: באיזה מקום הוא? אין אנו יודעות, אם כאן הוא, אם במקום אחר הוא, אלא בכל מקום שהוא: ברוך כבוד ה' ממקומו!
ועולי הים היה כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: "זה אלי ואנוהו".
אמר להם הקב"ה לישראל: בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת: "זה א-לי", אבל לעתיד לבוא אתם אומרים אותו דבר שתי פעמים, שנאמר: "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" (ישעיה כה ט)".
זֶ֣ה יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ (שמות ל, יג)
לשון רש"י: "זה יתנו. הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו".
ועכשיו לעניננו...
"זה היום"
כל יום, היום הזה - היום הנוכח, המצוי מול עינינו, היום עליו אתה ואת יכולים להצביע עליו, להראות באצבע עכשיו ולומר: "זה" היום;
"עשה השם"
הקב"ה יצר את היום הזה - בריאה טרייה וחדשה, כי הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית - הבריאה מתחדשת בכל רגע מחדש, אז היום הזה הוא כלי, שהשם ברא ממש כעת!
והוא הכניס לתוך הכלי המופלא, אל היום הזה שברא בטובו - "פועלי דיממא" פועלי-יום, שכירי יום, יהודים שבהם הוא נותן אמון מחודש וטרי - כהכרזת הקודש: "רבה אמונתך", הוא מאמין (בלי קשר למה שהיה עד כה) שכל פועל בוודאי יעשה היום את תפקידו כדבעי!
ומה התפקיד הראשי והראשון המצופה והנדרש מהפועלים, ביום הזה הנוכחי אותו עשה השם?
"נגילה ונשמחה בו"
פשוט: לשמוח, להרבות שמחה, לגרום לשמחה, לעודד, להתעודד, לזקוף קומה, להודות ולהלל - ולהמשיך להתפלל.
אז מה עושים היום?
קודם כל שרים: "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (תהלים קיח).
ויאללה, לעבודה! כל הפועלים שזכו לעוד יום עבודה בעולמו המופלא של הקב"ה, ממלאים את תפקידם היום, בשמחה, בלי תירוצים!
...ועוד תובנה קטנטנה:
על "לעתיד לבוא" נאמר -
"ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו (=כלומר: תהיה אלקות בגילוי), זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" (ישעיה כה ט).
אם כן, יש לנו הבטחה שכאשר נזכה ואלוקות תהיה בגילוי, ונףכך יהודי יוכל לומר (פעמיים!) זה על גאולתנו ועל פדות נפשנו,
מה תכל'ס יהיה תפקידו של יהודי, באופן מעשי, נוכח אותם הגילויים?
שימו לב -
"נגילה ונשמחה"! נגילה ונשמחה בישועתו.
ומסקנה:
השם יתברך נותן לבני ובנות ישראל את הזכות והתפקיד כעת לבצע תפקיד מעין דלעתיד לבוא, להיות ב"מוד" ובמצב רוח ובפעולה אקטיבית של "נגילה ונשמחה בו", כפי שבגאולה נהיה במצב אקטיבי של "נגילה ונשמחה בישועתו".
ואם תרצו? זו הפורמולה המנצחת.
הזכות להיות "נגילה ונשמחה בישועתו" להודות על ישועות וניסים וגאולה - תבוא ותגשים עצמה בזכות ובעקבות העבודה בעת הגלות העכשווית, שיהודים זכרו למלא את תפקידם: "נגילה ונשמחה בו".
א מ ן
"וכן דעת הרב ז"ל הוא כי כל חכמי המוסר, חלקו חובות האדם לג' מחלקות, חובות האדם לנפשו חובותיו לזולתו מבני אדם וחובותיו נגד השי"ת..
